הקומדיה דל׳ארטה
סקירה מקיפה על ז'אנר הקומדיה דל'ארטה למורות.ים, תלמידות.ים ולכל מי המתעניין.ת בז'אנר.
הקומדיה דל'ארטה – סגנון תיאטרוני שהחל להתפתח באיטליה במאה ה-16 אשר אופיין בשימוש במסכות ובאלתור הטקסט ע"פ מתווה עלילה בסיסי. ארטה – arte פירושה המילולי באיטלקית – 'עיסוק' או 'אומן', כלומר קומדיה המבוצעת ע"י שחקנים מקצועיים שעסקו בתיאטרון לפרנסתם. שחקני הדלארטה (באיטלקית -'קומיצ'י דל'ארטה' ) היו מאורגנים בלהקות שנדדו והופיעו בהצלחה מרובה בכל רחבי אירופה של תקופת הרנסאנס.
סקירה היסטורית
תרבות הרנסנס התאפיינה בהתעניינות מחודשת באמנות היוונית והרומית, ובגיבוש צורות אמנותיות ששאבו השראה ישירה מן התבניות הקלסיות העתיקות. מגמה זו ניכרה גם בתחום התיאטרון; באוניברסיטאות שנוסדו באותה תקופה החלו ללמד את המחזאות העתיקה, ובייחוד את הטרגדיות היווניות ואת הקומדיות הרומיות של פלאוטוס וטרנציוס. מחזות אלו וטקסטים דרמטיים קלאסיים יווניים ורומים נוספים בוצעו בלטינית ע "י שחקנים חובבים- בדר"כ סטודנטים לספרות ופילוסופיה. סגנון תיאטרוני זה נקרא קומדיה ארודיטה commedia eurudita . הצגות אלו לא היו פתוחות לקהל הרחב אלא הועלו פי רוב מול קהל מהמעמד הגבוה באוניברסיטאות, בחצרות הנסיכים או בחוגי מלומדים.
את הפן החתרני של הקומדיה הרומית המסורתית ירשו הלהקות העממיות של הקומדיה דל'ארטה, שהחלו להתפתח באיטליה בתחילת המאה ה-16. מחקרים רבים נתקלו בקשיים לקבוע במדויק מתי ואיך נולדה הקומדיה דל'ארטה. ההשערה הרווחת היא שבתחילת הדרך להקות הדל'ארטה הורכבו בעיקר מאמני רחוב, שהיו פופולאריים בשווקים ובכיכרות הערים בימי הביניים: ליצנים, פנטומימאים, להטוטנים, קוסמים, רקדנים וזמרים נודדים (טרובדורים), שנהגו להגיש בסיפור, שירה ונגינה עלילות שעסקו בענייני אהבה, גבורה, ומעשי כשפים. ההתארגנות בלהקות, שיכלול מיומנויות המופע והשימוש בתבניות דרמטיות קלאסיות מוכרות הובילו לכדי צורה תיאטרלית חדשה. צורה זו אפשרה ללהקות להתפרנס מאומנותם. עובדה זו היוותה שינוי חשוב והיסטורי בהתפתחות התיאטרון – מיוון הקדומה ועד לאותה תקופה, השחקנים היו חובבים שעיקר פרנסתם לא התבססה על עשייה תיאטרונית.
הלהקות בקומדיה דל׳ארטה
בקומדיה דל'ארטה השחקנים היו מקצוענים שחיו והתפרנסו על פי אומנותם. להקות שחקני הדל'ארטה חיו והופיעו יחדיו, נדדו מעיר לכפר ומארץ לארץ, הופיעו בשווקים ובכיכרות העיר, והתפרנסו מהעלאת מחזותיהם הפשוטים, שהיו לעיתים גם גסים, אך מלאי חיים, קומיים ורעננים. הלהקות קיימו הווי חיים מיוחד במינו; בין השחקנים נוצרו מערכות יחסים של תלות הדדית – מקצועית, כלכלית ורגשית, כך שהלהקות תפקדו כעין משפחות מורחבת. כיוון שהתקיימו על אמנותן בלבד, לא נהנו בדרך כלל מביטחון כלכלי. אורח החיים השיתופי והוויתור על חיי יציבות ונוחות הפכו את הלהקות הללו בעיני דורות מאוחרים יותר למופת של התמסרות מוחלטת ליצירה . החל מהמחצית השנייה של המאה ה – 16 ועד לתחילת המאה ה-17 נעשתה הקומדיה דל'ארטה פופולארית ביותר. הלהקות האיטלקיות הוזמנו להופיע בכל רחבי אירופה. תור הזהב של הדל'ארטה היה בצרפת בתחילת המאה ה-17 בה להקות איטלקיות הפכו למבוקשות ומחוזרות בחוגי האצולה והמלוכה ואף קיבלו מימון ומשכן קבע בחצרות אלו . בדיעבד, שגשוג זה היה גם הגורם לדעיכת הז'אנר – הלהקות שהיו רגילות להופיע מול העם הפשוט ולאלתר ללא צנזורה וללא מגבלה הוכפפו לדרישות המארחים ה 'מממנים' שדרשו לעדן את ההופעות, לקבוע הרפרטואר ואת הדמויות המשתתפות במחזה ולעיתים אף את זהות השחקנים. כל אלו קיבעו, פגמו ולמעשה ניוונו את הרוח החופשית והחיות הרעננה של הקומדיה דל'ארטה
מאפייני הדל׳ארטה
דמויות קבועות הצגות הקומדיה דל'ארטה התבססו על מאגר קבוע של דמויות קבועות ארכיטיפיות, המאופיינות בלבוש ובמסכה טיפוסיים, על פיהן ניתן היה לזהות את הדמות. למעשה היה בזה שיבה אל מסורת התיאטרון העתיק, בה הופיעו השחקנים עם מסכות טראגיות או קומיות על פניהם. רבות מהדמויות בקומדיה דל'ארטה היו גלגול חדש של דמויות אב טיפוסיות מן הקומדיות היווניות והרומיות ולמעשה, התגלמותה של אחת או יותר ממגרעות נפש האדם.
השימוש במסכות חידד את העיצוב הסטריאוטיפי של הדמויות. הקומדיה דל'ארטה החיתה, כאמור, דמויות מן הקומדיות היווניות והרומיות, אך העניקה להן צביון עדכני: על פי לבושן ומנהגיהן הזכירו הדמויות טיפוסים אופייניים לחברה האירופית של המאה ה-16. כך למשל, דמותו של 'הזקן' מן הקומדיות הקלסיות הופיעה בקומדיה דל'ארטה בגלגול מחודש תחת השם 'פנטלונה', ואילו דמות 'החייל הרברבן' התגלגלה בדמותו של ה'קפיטנו', איש צבא המהודר בלבושו ומתפאר בעלילות גבורה, אך ברגע האמת מתגלה כמוג לב. גם דמויות המשרתים הערמומיים מן הקומדיה הרומית ניעורו לחיים בקומדיה דל'ארטה בגרסאות שונות. הידועה שבהן היא ארלקינו, משרת טוב לב ופיקח, המקדם את ענייניו בתחבולות עורמה, ובתוך כך מבקש גם לספק את צרכי אדונו שלו. זוהי דמות מעשית וזריזה, בורה אך פיקחית, בעלת יכולת אלתור גבוהה המאפשרת לה לגבור על מצבי ביש. שלא במפתיע זכתה דמותו של ארלקינו לפופולאריות רבה, כיוון שייצג את איש העם הפשוט בעל חוכמת החיים הארצית, הנאבק על קיומו היומיומי. גלגולים ושמות רבים ידעה דמות מלאת חיים זו – אצל מולייר כ'סקפן' ב'תעלולי סקפן', כ'טרופלדינו' במחזה "משרתם של שני אדונים" מאת גולדוני ועוד. אפילו בדמות הנווד של צ'רלי צ'אפלין, ניתן לראות גלגול מודרני של ארלקינו, שיותר מכל דמות אחרת, מייצג את רוחה החופשית והחתרנית של הקומדיה דל'ארטה.
בלהקות השונות כל שחקן התמחה לאורך הקריירה שלו בדמות- מסכה – אחת בלבד. ההתעמקות והניסיון בגילום דמות אחת הובילה להתמקצעות למיומנויות ביצוע ווירטואוזיות. הודות לניסיונם המקצועי עלה בידי שחקני הקומדיה דל'ארטה לחולל מהפכה משמעותית בתיאטרון ולהשתמש באמצעי תיאטרוני חדשני לאותה תקופה- האלתור. לראשונה בתולדות התיאטרון הצגה לא הסתמכה על מחזה או טקסט כתוב אלא על ה'סצנריו' ( מתווה עלילה בסיסי ) ויכולות האלתור של שחקני הדל'ארטה.
מיומנות השחקן כאמור, כל שחקן בלהקת הקומדיה דל'ארטה התמחה בדמות מסוימת, אותה גילם במשך כל חייו. התמחות זו אפשרה לו לרכוש מיומנות גבוהה בגילום אותה דמות והקלה עליו את מלאכת האלתור וההשתלבות בסצנריו. כל שחקן גיבש לעצמו רפרטואר עשיר של מהלכים קומיים מילוליים ופיזיים המאפיינים את הדמות לכל הנסיבות האפשריות: למעמדים של כעס,חיזור, תוכחות הורים-ילדים, התרברבות ועוד חוכמות שהיו משמיעים ב'ספונטניות'. כישרונו של שחקן ה"קומדיה דל'ארטה" היה למצוא ללא היסוס את הפעולות והמילים המתאימות ולבטא אותן בטבעיות תוך זמן קצר. עם השנים נוצרה מסורת שבעל פה, שציידה את השחקן בהיגדים מוכנים מראש כגון קטעי מונולוג, בדיחות ושירים. ניתן להשוות זאת לשחקן הסטנד- אפ של ימינו, המגיע להופעה כשהוא מצויד במלאי של בדיחות וסיפורים מוכנים, שהוא יכול לשלוף בכל פעם בסדר שונה, ולשלב אותם בין קטעי מופע חדשים. שחקני הדל'ארטה נדרשו ליכולת שירה,נגינה, תנועה וההצגות היו משופעות בהומור פיזי, אקרובטיקה, להטוטים, ריקודים ומוסיקה חיה שנוגנה ע"י השחקנים.
חידוש היסטורי נוסף היה שילוב של שחקניות בהצגות. מיוון הקדומה עד לאותה תקופה נשים לא הורשו לשחק בתיאטרון. את השינוי הביאה להקת "ג'לוסי", הידועה מבין להקות הקומדיה דל'ארטה. הלהקה הונהגה בין השנים 1583-1604 על ידי זוג השחקנים פרנצ'סקו אנדראיני ואיזבלה קנאלי. קנאלי הייתה הכוח היצירתי המוביל בלהקה ואף הייתה משוררת מוערכת בזמנה. האגדה מספרת שבאחת ההצגות השחקן ששיחק את דמות הנאהבת הצעירה חלה ואיזבלה, הכירה ע"פ את כל הרפרטואר, החליפה אותו ונחלה הצלחה גדולה. שמה נודע למרחוק כשחקנית מחוננת בעלת נוכחות בימתית מדהימה. ב- 1604 בעקבות פטירתה. הלהקה התפרקה, אך דמותה של קנאלי הוסיפה לשמש מקור השראה: להקות נוספות החלו בהצגותיהן לשתף נשים בתפקיד הנאהבת הצעירה ( וכך ברבות השנים, דמויות הנאהבים החלו לשחק ללא מסכות) ושמה של איזבלה שמשה בסיס לטיפוס הנאהבת שהצטרפה לגלריית הדמויות הקבועות של הקומדיה דל'ארטה.
אלתור הקומדיה דל'ארטה התבססה על אלתור: השחקנים לא הציגו מחזה כתוב אלא אלתרו את הטקסט במהלך ההצגה. הם הסתמכו על סצנריו – מתווה עלילה כללי שהוכן מראש (ע"י ראש הלהקה, אחד השחקנים או סופר כלשהו ) שכלל את האירועים העיקריים ואת נקודות המפנה החשובות, אך השאיר לשחקן את תהליך היצירה של הדיאלוג על הבמה. לפיכך היו שחקני הקומדיה דל'ארטה לא רק בגדר אמנים מבצעים אלא גם אמנים יוצרים: הם נדרשו לאלתר בצורה מושלמת מול קהל, וליצור את התמונות המוכרות כל פעם מחדש, בזמן אמת, מה שהקנה להופעה אופי רענן ואותנטי. השילוב בין האלתור לבין התבניות הקבועות והמרכיבים הידועים מראש העניק לקומדיה דל'ארטה את איכותה המיוחדת – תערובת ייחודית של רוח חופשית ומשמעת מקצועית חמורה. קומדיה ספונטאנית ומקורית, חדשה בהברקותיה, אקטואלית ולעיתים סאטירית.
הלאצי לאורך הסצנריו היו מקומות שנועדו להפוגות קומיות בלתי מילוליות: פנטומימה, פעלולים אקרובטיים, להטוטנות ועוד. קטעים אלה, שכונו "לאצי", לא היו בהכרח קשורים לעלילה. לעיתים עשו בהם שימוש כאשר היה צורך 'להעיר' את הקהל. הם נועדו לבדר, להצחיק ולהדהים את הצופים ביכולותיו הוירטואוזיות של השחקן. הלאצי בוצעו בדרך כלל על ידי הדמויות העממיות יותר, ואפשרו לשחקנים ליצור קשר ישיר עם הקהל – מאפיין נוסף של הקומדיה דל'ארטה, הקיים גם במופעי קרקס ובמופעי הסטנד-אפ של ימינו. זאת בניגוד לתיאטרון הניאו-קלסי והתיאטרון הריאליסטי אחריו, ששמרו על הפרדה מוחלטת בין ההתרחשות הבימתית לבין הקהל (מוסכמה המוכרת בשם 'הקיר הרביעי'). חלק מהפופולאריות של הקומדיה דל'ארטה נבע מאותו קשר בלתי אמצעי עם הקהל.
מאז ועד היום
לשיא פריחתה הגיעה הקומדיה דל'ארטה במחצית הראשונה של המאה ה-17 ודווקא בצרפת. להקות הקומדיה הגיעו, כאמור, כמעט לכל מדינה באירופה, ונוכחותן הותירה עקבות גם בספרות ובאמנות הציור של התקופה. הן הפכו לחלק חשוב מהתיאטרון הצרפתי, ואף השפיעו עמוקות על התיאטרון הניאו-קלסי האריסטוקרטי. השפעתה ניכרת, בין השאר, במחזותיו של גולדוני, מולייר ושייקספיר. הללו עשו שימוש בחלק ניכר ממחזותיהם בכל דמויות הקלאסיות של הקומדיה דל'ארטה ובמתווה העלילה הבסיסי שלה. בסוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18 להקות איטלקיות החלו להתבסס בצרפת בחצרות המלכים והאצילים. במסגרות אלו החלה הקומדיה דל'ארטה להתנוון- הפטרונים דרשו עידון בשפה, בעיצוב התלבושות ולעיתים גם בתכנים ומסגנון מחוספס, עממי, פתוח וחופשי שאפשר לשחקנים אלתור יצירתי, הפכה בהדרגה לשחזורים מעודנים ומקובעים של הישגי שחקנים מהדורות הקודמים.
בתקופה זו, כשרוב הלהקות התמקמו בחצר כזו או אחרת וכמעט ולא נדדו, החל להתפתח סגנון של תיאטרון בובות נודד שהיה אדפטציה של הקומדיה דל'ארטה -משחקנים במסכות לבובות עם מסכות עם אותו מבנה עלילה קלאסי. התיאטרון הופעל ע"י מפעיל אחד או שניים וגם הוא זכה להצלחה רבה בערי השדה ובשווקים בכל אירופה. באנגליה התפתח ומצליח עד היום סגנון תיאטרון בובות שכלל 2 דמויות- פאנצ' וג'ודי שהתבססו על הדמויות של פולצ'ינלה וקולומבינה מהקומדיה דל'ארטה.
באמצע המאה ה-19 התעוררה התעניינות מחודשת בסגנון הקומדיה דל'ארטה – הפעם מצד סופרים רומנטיים שהוקסמו מסיפורי הלהקות הנודדות, ותפסו את שחקני הקומדיה דל'ארטה כדגם של האמן החופשי והמורד, המסור באופן מוחלט לאומנותו. ספרו של תאופיל גוטייה, 'קפיטן פרקאסה' שיצא לאור ב- 1863 ( הספר עובד ב-1990 לסרט מופתי בשם זה, בבימויו של אטורה סקולה ), מייצג את התפיסה הרומנטית הזו: הברית בין האציל שירד מנכסיו לבין להקת השחקנים הנודדים מסמלת את דחיית החיים הבורגניים הנוחים לטובת חיי הרוח והחופש של האמן.
בראשית המאה ה-20 החלו הוגים ויוצרים חדשניים בתחום התיאטרון להתעניין בקומדיה דל'ארטה מזווית אחרת: הם לא חיפשו בה מקור השראה לסיפורי הרפתקאות או למרד רומנטי, אלא דגם לתיאטרון עתידי. מחדשים אלה חיפשו אלטרנטיבה לסגנון הריאליסטי, שהיה הסגנון הדומיננטי בתיאטרון המערבי מסוף המאה ה-19 ואילך. הולדת הקולנוע – מדיום מתחרה בעל פוטנציאל ריאליסטי מובהק –חיזקה את הצורך להגדיר מחדש את ייחודה של שפת התאטרון, בהנחה שלקולנוע קיימת עדיפות בסגנון הריאליסטי. אמנים ויוצרים כמו גורדון קרייג האנגלי, ווסוולוד מיירהולד הרוסי, מקס ריינהרדט הגרמני וז'אק קופו הצרפתי חקרו את תולדות התיאטרון, בחפשם אחר דגמים היסטוריים שישמשו להם מקורות השראה. הקומדיה דל'ארטה שימשה עבור הוגים אלה כדגם רב ערך במיוחד של תיאטרון מסוגנן ואנטי ריאליסטי. השימוש במסכה, למשל, סימל בעיני אנשי התיאטרון הללו את כוחו האמיתי של התיאטרון – מדיום שדווקא דרך המלאכותיות לכאורה, יכול לגעת באמת.
בתיאטרון הריאליסטי המחזה הכתוב הוא מרכיב בעל חשיבות מרכזית. יתר המרכיבים, כגון עיצוב הבמה, המוסיקה, התלבושות ואף תנועת השחקנים במרחב נתפסים לעיתים קרובות כמרכיבים משניים המשועבדים לטקסט המילולי ומשרתים אותו. מחדשי תיאטרון במאה ה-20 ערערו על תפיסה זו, וראו בה גישה "ספרותית" המדלדלת את שפת הבמה. ייחודו של התאטרון, הדגישו, טמון בשילוב בין מרכיבי המופע השונים, שהטקסט אינו אלא אחד מהם. הקומדיה דל'ארטה, שהתבססה על שפת גוף ווירטואוזית ומחוות חזותיות ראוותניות, הדגימה את אפשרות קיומו של תיאטרון כזה. נוסף על כך, היא סיפקה דגם של תיאטרון אילתור. אחד האתגרים העומדים בפני שחקנים הוא להפיח חיים בטקסט שכתב המחזאי, כך שייראה כביטוי אותנטי של חוויתם ברגע נתון, ולא כדקלום ששונן בע"פ. בהשראת דגמים כמו הקומדיה דל'ארטה פיתחו יוצרי התיאטרון במאה ה-20 שיטות עבודה שנועדו להחזיר לתיאטרון את רעננותו החווייתית.
השפעתה של הקומדיה דל'ארטה במאה ה-20 ניכרה בייחוד באיטליה, בעבודתם של מחזאים ובמאים כמו לואיג'י פירנדלו, אדוארדו די פיליפו, דריו פו וג'יורג'יו סטרלר. דוגמא ידועה במיוחד היא ההפקה משנת 1947 בבימויו של סטרלר, למחזה 'משרתם של שני אדונים' מאת גולדוני. הצגה זו, שבוימה בסגנון קומדיה דל'ארטה הפכה לקלאסיקה של התיאטרון המודרני, והוסיפה לעלות על הבמה במשך יותר מ-50 שנה.
הקומדיה דל'ארטה בתיאטרון הישראלי
משרתם של שני אדונים- תיאטרון החאן ירושלים ההפקה המקצועית הראשונה בסגנון הקומדיה דל'ארטה שהועלתה בארץ היתה 'משרתם של שני אדונים' בבימויו של מייקל אלפרדס. עלתה בתיאטרון החאן בירושלים בשנת 1974. ההצגה רצה במשך 3 עונות והפכה להצגת הדגל של להקת החאן שכללה באותה העת שמות כמו ספי ריבלין, ששון גבאי, שפרה מילשטיין, אורי אברהמי, אבי פניני, שלמה תרשיש ועוד. ורצה במשך שלוש עונות ברציפות. סוד ההצלחה של ההצגה נזקף לזכות יכולת האלתור של השחקנים. אלפרדס עבד עם השחקנים על תפריט פעולות בסיסי, שעליו יכלו לאלתר מיזנסצנה שונה מידי ערב, ללא תכנון מוקדם. ההצגה נולדה כל פעם מחדש, כשהשחקנים מעניקים לה את מירב החיות והחיוניות. אלפרדס מיזג בין רוח הקומדיה דל'ארטה לאווירה הירושלמית המיוחדת שבחאן, כאשר בחר לפתוח את ההצגה בשערי התיאטרון. השחקנים אורי אברהמי ושלמה תרשיש קיבלו את פני הקהל ו"חיממו" אותו לפני הכניסה לאולם. כמו כן, קטעים מן ההצגה הוצגו בחוצות הערים לפני קהלים מגוונים. המוסיקה והשירים בהצגה זו התבססו על חומר מקורי מתקופת הרנסאנס ותחילת המאה התשע-עשרה. האיסוף והעיבוד נעשו ע"י חנה הכהן.
"מייקל אלפרדס שולט שליטה מוחלטת בחומר התיאטרוני הזה. הוא מכיר כל פרט ויודע מה ברצונו להשיג על הבימה. התוצאה היא מחושבת ומדויקת כמו שעון. ההשתוללות על הבמה, הקפיצות, הקריצות, האקרובטיקה, שלעיתים נדמה כי היא חופשית לחלוטין. מייקל אלפרדס מביא את שחקניו לכדי שחרור מוחלט ועם זאת גם לידי משמעת משחקית מושלמת שהם חיוניים לביצוע הוירטואוזי של הדמויות ושבלעדיו אין להם קיום. העבודה היסודית והמדויקת כל כך עם צוות שחקנים צעיר, חלקו בלתי מנוסה, מניבה פרות עסיסיים…" (עדית זרטל, "תרגילי משחק", עיתון דבר, 28.11.74)
גיזת הזהב – תיאטרון יורם בוקר בשנת 1990 הועלתה בפסטיבל ישראל 'גיזת הזהב' הצגה בסגנון הקומדיה דל'ארטה בביצוע תיאטרון יורם בוקר ובבימויו. חברי הלהקה היו אורי טננבוים, עזרא דגן, אירית בן צור ואפי עמיר.
מנדרגולה -תיאטרון הבימה בשנת 1996 הועלתה בתיאטרון הבימה ההצגה 'מנדרגולה' בבימויו של אילן רונן ובביצוע להקת צעירי הבימה שכללה באותה העת שמות כמו גיא לואל, סיגלית פוקס, יוסי עיני אמנון פישר גיא מסיקה ועוד. ההצגה היתה ההפקה הראשונה של צעירי הבימה, הועלתה כ- 210 הרצות וזכתה להצלחה רבה.
תיעוד הצגה חלק א' חלק ב'
"אילן רונן בנה את 'מנדרגולה' כהצגה בתוך הצגה. השחקנים ממלאים תפקיד של להקה שמעלה את הסיפור המשעשע על קלינקו התאוותן, לוקרציה היפה והחסודה ובעלה הזקן והשוטה. בסגנון הזה שחקנים אמורים למלא תפקיד כפול. אבל אצל רונן ללהקה אין אפיון או סגנון מוגדר ובזמן שהשחקנים יוצאים ממסגרת הדמויות הם פשוט הם עצמם. זה מאפשר להם לשעשע את הקהל בשפע עצום של הלצות והמצאות בימתיות עשירות דמיון. לשמחה הכללית עוזרות התפאורה והתלבושות של מיקי בן-כנען והמסכות של יהודית גרינשפן והמוזיקה של אורי וידיסלבסקי. זוהי הצגת הבכורה של קבוצת הצעירים של הבימה והם בהחלט יודעים לעשות שמח, נהנים להיות על הבמה, משקיעים הרבה מאמצים כדי לשתף את הקהל בהנאה שלהם – וחלק גדול מהזמן הם גם מצליחים.
שוש וייץ."ידיעות אחרונות". 5.02.1997
תיאטרון פסיק בשנת 1997 נוסד בירושלים תיאטרון פסיק ע"י בוגרי ניסן נתיב-אסי שמעוני, שמואל הדג'ס ועוזי ביטון. בשנותיה הראשונות עסקה הקבוצה בחקר מעשי של אומנות הקומדיה דל'ארטה במסגרת זו יצרה הקבוצה שיתופי פעולה עם מאסטרים ברחבי העולם, כגון פייר טוביאנה ודוסיו בלוג'י (תיאטרון השמש צרפת) ואדריאנו יוריסביץ' מנהל בית הספר לקומדיה דל'ארטה בוונציה. במשך שנים, הקבוצה ניהלה חיי להקה שיתופיים, כדוגמת להקות הקומדיה העתיקות והופיעה רבות ברחובות ובשווקים בפני קהלים מזדמנים, תוך בחינה מחודשת של הקשר בין שחקן וקהל. בתקופה זו קיים התיאטרון עבודות רבות הפורצות את יחס הקהל והבמה וכן יצירות תלויות זמן ומקום.
בהמשך התמקד התיאטרון בחקר המסכות, עיצוב דמויות מסכה ישראליות, חקר המבנים של הסנריו של הקומדיה דל'ארטה וחציית הגבולות של המבנים הללו אל מסגרת מחזאות חדשה. פירותיה של עבודה זו הן היצירות הקבוצתיות –"פרויקט מסכות ישראלי", "התאומות" ו"הקומדיה הירושלמית". בשלוש ההצגות הללו ביסס תיאטרון פסיק ז'אנר חדש וייחודי אותו הגדיר כקומדיה דל'ארטה ישראלית. עם התפתחות התיאטרון והתבססותו בירושלים, התמקד התיאטרון בפיתוח יצירות המבוססות על מחזאות ישראלית צעירה וניסיונית ועבר מן התיאטרון המסוגנן של הקומדיה דל'ארטה להצגות בסגנון ריאליסטי ללא מסכות עם תמות חברתיות-היסטוריות של מדינת ישראל והעם היהודי.
במהלך השנים הועלו בתיאטראות השונים הצגות שונות שעשו שימוש במסכות קומדיה דל'ארטה בדר"כ בתבנית סיפורית של הצגה בתוך הצגה. ההצגה מתארת את חיי להקת שחקנים ושזורות בהן סצנות קצרות המציגות את ההופעות שלהם והמשוחקות בסגנון הקומדיה דל'ארטה. 'איזבלה' בבימויה של יעל רונן הועלתה בתיאטרון ב"ש 2006, 'מנדרגולה' תיאטרון בית ליסין 2011, 'אגף 6' בימויו של יפים קו'צר הועלתה בתיאטרון הסמטה ב 2011 ועוד. כמו כן הצגות בסגנון הקומדיה דל'ארטה הועלו לא אחת במסגרות בתי הספר למשחק בארץ ע"י מורים מובילים שלימדו את התחום כמו אברהם דנא, צביקה פישזון, גינאדי בביצקי יפים קוצ'ר, נלי עמר, חיים עבוד ועוד.
פרופ' יורם בוקר אשר לימד במשך ארבעה עשורים בבתי הספר למשחק באוניברסיטת ת"א, בית צבי וסמינר הקיבוצים, העמיד דורות של שחקנים שלמדו אצלו את תורת הקומדיה דל'ארטה. המתודה אותה לימד בוקר בארץ הושפעה מהאסכולה הצרפתית שהתאפיינה בין היתר בעידון הדמויות וחילוף המעמדות בין ארלקינו ובריגלה. בריגלה באסכולה האיטלקית היה הזאני הראשון-פיקח וממולח לעומת ארלקינו התמים. אצל יורם בוקר ארלקינו הפך להיות הזאני הראשון – פיקח וממולח כשלעומתו בריגלה הפך למשרת תמים. גם המסכה של בריגלה בארץ היתה שונה מהעיצוב האיטלקי הקלאסי והפכה להיות מעוגלת יותר עם הבעה פתוחה ולא חמורת סבר כבוורסיה האיטלקית. שינוי נוסף שהטמיע יורם בקרב תלמידיו, המתקיים רק בארץ, הוא שימוש במסכות לדמויות הנאהבים הצעירים. באיטליה, עם התפתחות הז'אנר בתקופת הרנסאנס וליהוק נשים לתפקידי הנאהבת ( בתחילה נאסר עליהן לשחק בתיאטרון וגברים מילאו את תפקידי הנאהבת) הסירו את המסכות מדמויות אלו ועד היום ברחבי העולם הן משוחקות ללא מסכות.
במשך השנים בהן לימד יורם בוקר קומדיה דל'ארטה בבתי הספר הגבוהים למשחק, קבוצות של בוגרים, בעיקר מאוניברסיטת ת"א, החלו תחת הדרכתו ליצור ולהפיק עצמאית הצגות קומדיה דל'ארטה במסגרות של תיאטרון עצמאי- מה שהוגדר כ" פרינג' " במילניום הקודם.
מעשה באדם שנשא אשה אילמת -הפקה עצמאית בשנת 2000 קבוצת בוגרים של יורם בוקר מאוניברסיטת ת"א העלו בתיאטרון תמונע את 'מעשה באדם שנשא אשה אלמת' . הצגה בסגנון הקומדיה דל'ארטה בבימויו של יורם בוקר ובהשתתפות רונן הרשקוביץ, נילי יצחקי גפן, עופרי אלוני, ענת אליהו וחיים עבוד. ההצגה החלה כפרויקט הפקתי במסגרת לימודי המשחק של הקבוצה והמשיכה לרוץ בהצלחה כהפקה עצמאית בתיאטרון תמונע בסיום לימודיהם.
נקמתה של אשתי -הפקה עצמאית בשנת 2003, מיד בסיום לימודיהם קבוצה נוספת של בוגרי האוניברסיטה החלה לעבוד עם יורם בוקר – 'אנסמבל קרמשניט'. חברי האנסמבל- הילה גונן, ברק גונן, שפי מלק, איל זוסמן וחיים עבוד- כתבו, שיחקו והפיקו עצמאית את ההצגה 'נקמתה של אשתי' שהועלתה לראשונה ב-2004 בבימויו של יורם בוקר. ההצגה הועלתה ורצה בהצלחה ברחבי הארץ והתארחה כשנתיים על בסיס קבוע בבית ציוני אמריקה שנחשב באותה תקופה מרכז תיאטרון פרינג'.
"יש בהצגה הרבה יותר מבידור. יש בה קודם כל אנסמבל שחקנים מסור ומוכשר מאד שמפליא, בהדרכתו העדינה של יורם בוקר, להוציא דמויות חזקות ומהוקצעות. בסך הכל זו אחת ההצגות המרעננות שנראו על במותינו לאחרונה. מהרו!!! לילך דקל- אתר הבמה 5.12.04
'מהומה על הבמה' הפקה עצמאית. בשנת 2007 קבוצה נוספת של בוגרי אוניברסיטת ת"א – שירי אלרז, רונן הרשקוביץ, חיים עבוד, ליאת אופיר קיסלוביץ, הדס קריידלמן, בהדרכתו של יורם בוקר ואלינור קינן כבימאית נוספת- יצרה את ההצגה 'מהומה על הבמה' שהועלתה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ילדים ונוער בחיפה. ההצגה זכתה בהצלחה מסחררת בפסטיבל וזכתה בפרסים רבים: פרס הבימוי-יורם בוקר ואלינור קינן, המחזה-חברי הקבוצה, עיצוב התלבושות-מירב נתנאל דנון, עיצוב התאורה-מאיר אלון והמוסיקה-מישה סגל. בסיום הפסטיבל ההצגה אמנם אומצה ע"י תיאטרון חיפה אך התיאטרון נקלע באותה העת לקשיים כספיים וניהוליים עד הקפאת פעילות והחלפת ההנהלה והרפרטואר. ההצגה לא המשיכה לרוץ.
" זו הייתה ההצגה המקצוענית ביותר בפסטיבל. פרופ` יורם בוקר עושה מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל יוצר בארץ: קומדיה דל ארטה קצבית ומסוגננת, עם תלמידיו הוא העמיד הצגה מקצועית וזורמת….. בוקר משכיל לשלב את הסיפורים והדמויות, ועושה וריאציות משלו במוסכמות: את פנטלונה העשיר והקמצן הוא הופך לגברת פנטלונה המרשעת, ואת אנדרוקלס של ברנרד שאו הוא מזווג עם ארלקינו, המשרת רב ההמצאות של הרנסנס. בוקר משכיל להדריך את שחקניו. בייחוד ב"קרבות הבמה" ובתעלולים הקומיים, שההצגה גדושה בהם, כך שהמהומה מתוזמרת היטב, ונראית לעתים כמחול מסוגנן. מבחינה זו, "מהומה" קובעת רף תיאטרוני גבוה של אתוס בימתי מרוסן, החורג לטובה מן ההתפרעות, שלא לומר הוולגריות, השגורה בהרבה הצגות לילדים ולנוער, שהמהומה על בימתן היא כמעט תו תקן הכרחי." חיים נגיד, אתר הבמה 7.4.07
" האושר בהתגלמותו! ההימור הפרטי שלנו לזוכה המאושרת בתחרות! פרופ' יורם בוקר המוכר כפנטומימאי משובח והבימאית אלינור קינן, גייסו להצגה אוסף שחקנים מוכשרים בטירוף. בחדות ודיוק מדהימים מצליחים שחקני ההצגה להעמיד את הדמויות הכל כך סטריאוטיפיות ומוכרות של פנטלונה (הפעם אישה), ארלקינו, האוהבים והקפיטן. התפאורה, בדואט מרשים עם התאורה, מאפשרות את המיקוד בגוף השחקנים ובפניהם, ואת המעבר מן העיר לטבע, ואפילו את השינויים בו: פעם הוא כר לאוהבים ופעם מלכודת מסוכנת. לקראת סיום ההצגה, הקהל שישב על קצה הכיסא קרוב לשעה, מתגלגל מצחוק, עונה בשאגות לשחקנים ומכבד במחיאות הכפיים המגיעות כל כך לצוות המופלא!" רחל אלג'ים הארץ 5.4.07
בשנת 2010 נוסדה להקת סקפינו ע"י אלה גופר, ברק גונן וחיים עבוד. השניים האחרונים תלמידיו של יורם בוקר וחברי אנסמבל קרמשניט לשעבר ואלה תלמידתו של חיים עבוד. הלהקה חרתה על דגלה שימור, פיתוח ויצירה של אמנות תיאטרון המסכות בכלל והקומדיה דל'ארטה בפרט. הפקתם הראשונה היתה 'הקמצן לאן?' שהועלתה לראשונה ב- 2011 וממשיכה להופיע עד היום עם מעל ל- 500 הצגות בכל רחבי הארץ ואף בחו"ל, הישג ראוי לציון להצגה הרצה באופן עצמאי. אלה גופר זכתה בפרס קיפוד הזהב 2012 על משחקה בהצגה ובשנת 2019 ההצגה עובדה ותורגמה לערבית והועלתה ע"י אנסמבל מרכז הפרינג' של נצרת בבימויו של חיים עבוד. בשנת 2014 הצטרפה ללהקה אורית פרס, תלמידתו של חיים עבוד והארבעה מהווים את הגרעין של הלהקה בנוסף למעצבות הלהקה -תפאורה, תלבושות ומסכות שעבדו יחד עם חברי הלהקה במסגרות שונות עוד מתחילת המילניום. הלהקה המשיכה להתמחות וליצור הפקות קומדיה דל'ארטה רבות ולהוסיף לשורותיה שחקנים ושחקניות חדשים. חבריה הוותיקים של הלהקה החלו ללמד את הנושאים בבתי ספר גבוהים למשחק וכך לאתר ולהכשיר דור נוסף של שחקני קומדיה דל'ארטה. הלהקה פעילה בזירה הבינלאומית של 'סצנת' הקומדיה דל'ארטה וחברה בארגון SAT הבינלאומי והמאגד בתוכו אמנים, יוצרים וחוקרי קומדיה דל'ארטה. בתמיכתו יזמה והפיקה את אירועי יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי בארץ, אירחה סדנאות וכיתות אמן בינלאומיות וניצלה את תקופת הקורונה לשיתופי פעולה והפקות בינלאומיות אונליין ובכך ביססה את מעמדה כאחת מלהקות הקומדיה דל'ארטה הפעילות המובילות בעולם. בשנת 2020 הוכרה כקבוצת תיאטרון והחלה להיתמך ע"י משרד התרבות.
יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי
רקע
ה-25.2 נקבע כ'יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי' ע"י אונסקו, ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם. מטרתו של היום היא לקדם ולהרחיב את הידע על שפת תיאטרון ייחודית זו אשר נולדה באיטליה בתקופת הרנסנס ועודנה חיה, בועטת ומוצגת בכל רחבי העולם. ציון היום נתמך על ידי אונסקו והמרכז האיטלקי של Theatre Institute ITI International ומצוין במדינות רבות בכל רחבי העולם. האירועים מתקיימים באוניברסיטאות, תיאטראות, בי"ס למשחק, מרכזי תרבות, מוזיאונים וכוללים הרצאות, סדנאות, תערוכות, כיתות אמן, הצגות ואירועים נוספים של קהילה גדולה הרואה את עצמה כחלק ממסורת ארוכת השנים של הקומדיה דל'ארטה. כל זאת כעדות חיה שסגנון מיוחד זה – ערש התיאטרון המודרני- עדיין חי, רענן ובועט.
ציון יום זה הוא יוזמה של ארגון SAT, ארגון בינלאומי העוסק בחקר הקומדיה דל'ארטה, פיתוחה ושימור מורשתה. הארגון, המורכב מאמנים, חוקרים, אנשי רוח ועוד, הוכר ע"י אונסקו (UNESCO), ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, כארגון העוסק במורשת תרבותית בלתי מתועדת בעלת ערך מיוחד. שיתוף פעולה זה יצר בשנת 2010 את יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי, המצוין מאז בכל שנה ב-25 בפברואר. בתאריך זה, בשנת 1545, נחתם חוזה ההקמה של 'להקת אחים', המסמך הרשמי המוקדם ביותר שנמצא עד כה, המכיר בהתארגנות שחקני קומדיה דל'ארטה כלהקה מקצועית. כך, באופן רשמי, נולדה הקומדיה דל'ארטה, והחלה להתפשט מכיכרות הערים והכפרים של איטליה, לחצרות האצילים ומשם לאירופה כולה.
חוזה ההקמה של 'להקת אחים׳
חברי הקומדיות
1545, הכרזה 3, יום רביעי 25 בפברואר, בפאדובה, ברחוב סאן ליאונרדי; בביתי בית הנוטריון, בחדר שבקומת הקרקע.
מכיוון שהחברים הרשומים להלן, ז"א האדונים מאפיו המכונה זאנינו מפאדובה, וינצ'נטיו מונציה, פרנצ'סקו דה-לירה, היינרונימו מסן לוקה, זואנדומנגו המכונה ריזו, זואנה מטרוויזו, טופאנו דה באסטיאן ופרנצ'סקו מוסקיאן, מבקשים להקים חברת אחים, שצריכה להתקיים עד ליום הראשון של צום –הארבעים הבא שיהיה בשנת 1546, ושתחילתה יחול בשמונת הימים של חג הפסחא הקרוב, הריהם סיכמו והחליטו יחדיו, כדי שהחברה האמורה תוכל להתקיים באהבת אחים עד למועד הנ"ל בלי שום שנאה טינה ופירוק, לקיים ולשמור בכל קפידה אוהבת, כיאה לחברים טובים ונאמנים, את כל הסעיפים הרשומים כאן, ואכן הם מבטיחים לבצעם ולשומרם בלי שום טיעון כנגד, שאם לא כן ייענשו וישלמו קנס כספי כרשום כאן.
וראשית כל הם בחרו בהסכמה בינהם את אדון מאפיו הנ"ל, להיות להם לראש בהצגת הקומדיות, בכל מקום ומקום שבו יימצאו, ולו יצטרכו כל החברים הנ"ל לציית בכל מה שהוא יצווה, בכל הנוגע לחובתם להופיע בהצגת הקומדיות האמורות לעיל, והם ילכו ויאלתרו במקומות על פי מה שהוא יצווה.
יתר על כן, אם בתקופה הנ"ל יחלה אחד מחברי הלהקה, כי אז יטופל ויפורנס אותו חבר בעזרת הכספים שהלהקה הרוויחה במשותף, והחבר יאושפז (מתוך החשבון הזה) עד שיחלים, או ילווה לביתו ועד לאותו זמן הוא יקבל את חלקו אבל מרגע שיובא לביתו לא יקבל דבר מן החברה האמורה.
ואם תוזמן החברה לצאת למקומות אחרים, חייבים ללכת וההסכמים בנוגע לכך ייעשו בידי זאנינו הנ"ל.
יתר על כן, כדי שחברה זו תוכל התקיים ברוב אהבה עד למועד הנ"ל, קבעו החברים הנ"ל בהסכמה והחליטו שתיעשה תיבה ולה שלושה מפתחות בטוחים: אחד מהם יחזיק הראש (של הלהקה) הנ"ל, את האחר יחזיק פרנצ'סקו דה לה לירה ואת השלישי יחזיק וינצ'נטיו דה ונציה, ובתיבה הזאת יהיו חייבים להכניס בכל יום שבו יהיו הכנסות, פעם דוקט, פעם יותר או פחות, הכל לפי ההכנסות שיהיו; ואת התיבה הזו לעולם יהיה אסור לפתוח גם לא יוצא ממנה כל כסף שהוא, בלי אישור מפורש והסכמה של כל החברים. ואם במשך קיום הלהקה יעלה על דעתו של אחד מן החברים, או שניים מהם או אף יותר, להסתלק ולנטוש את האחרים לבושתו הרבה ולרעתו הגדולה, או-אז במקרה זה-לאיש או לאנשים שיסתלקו, לבד מן העונשים הרשומים כאן, יאבדו כל הנאה וכל זכות הנובעות מן הכסף שיהיה בתיבה האמורה לעיל, ומנתם של המסתלקים שתהיה התיבה, תחולק שווה בשווה בין החברים שישארו מאוחדים בברית אחים ולא יתפלגו מן החברה.
אם מי מן החברים יסתלק או יסתלקו מן החברה, אזי לא זאת בלבד שיפסידו את חלקם מן הכסף שיהיה בתיבה, אלא שיהיו גם חייבים ויחוייבו בסכום מאה לירות שישולמו: חלק לשלטונות המקום שבו שוהים, חלק לעניים וחלק לחברה, ואלה יופנו, יוזכרו וייגזרו במקום שאנשי הלהקה יימצאו לנכון.
יתר על כן (הוחלט) שיירכש סוס, על חשבון הכלל, כדי שיישא את החפצים של האחים (חברי הלהקה) ממקום למקום.
יתר על כן (הוחלט), שכאשר תבוא הלהקה לפאדובה, דבר שאמור להיות בחודש יוני, גם אז יחולק הכסף שיימא בתיבה.
יתר על כן (הוחלט), שבתחילת ספטמבר הבא הלהקה האמורה, בהסכמה כללית, תקום ותצא למסע, ולא יחוייבו חבריה בעונש הנ"ל.
יתר על כן (הוחלט), שהחברים הנ"ל לא ישחקו בינהם בקלפים ולא במשחקים אחרים, אלא אם על דברי מאכל.
יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי בישראל
בישראל, היום צוין לראשונה בשנת 2014 ביוזמת להקת סקפינו, המייצגת את ישראל בארגון SAT, בשיתוף תיאטרון הסמטה ובחסות המכון האיטלקי לתרבות וכלל כיתת אמן לשחקנים בהנחיית פרופ' יורם בוקר, תערוכת מסכות של אמנית המסכות יהודית גרינשפן, פאנל מקצועי והצגת קומדיה דל'ארטה. מאז מצוין היום מדי שנה ברחבי הארץ מצפון עד דרום כולל אירוח אמני דל'ארטה איטלקיים מובילים – Cristina Coltelli, Fabrizio Paladin, Fabio Mangolini ועוד. בשנת 2021 בעקבות הקורונה והשבתת האולמות וההתכנסויות יזמה והפיקה להקת סקפינו אירוע אונליין בינלאומי וחי Commedia of the Plague בהשתתפות אמני דל'ארטה מובילים מכל העולם במונולוגים בעקבות המגיפה. צילום המופע >
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2014
האירועים בשנה הראשונה לציון היום בישראל צוינו בתיאטרון הסמטה וכללו קבלת פנים חגיגית בסגנון איטלקי במעמד ראשת המכון האיטלקי, כיתת אמן לאמני.יות במה בהנחיית פרופ' יורם בוקר, תערוכת מסכות קומדיה דל'ארטה של האמנית יהודית גרינשפן, 'להיות או לא להיות. עם מסכה' רב שיח בהשתתפות פרופ' יורם בוקר, אברהם דנא, עירית פרנק, חיים עבוד ורונן הרשקוביץ וההצגה 'הקמצן לאן?' של להקת סקפינו.
יוזמה להקת סקפינו, ניהול אמנותי חיים עבוד, הפקה -תיאטרון הסמטה, בחסות המכון האיטלקי-ת"א.
לתמונות נוספות כיתת אמן יורם בוקר תערוכת מסכות יהודית גרינשפן אירוע פתיחה
2015
אירועי היום התקיימו בתיאטרון הסמטה וכללו קבלת פנים בסגנון איטלקי במעמד ראש המכון האיטלקי לתרבות, מופע לילדים 'קומדיה במסכה' של להקת סקפינו, רב שיח והצגת קומדיה דל'ארטה 'ארלקינו ושלושת הקרננים' בבימויה של אופירה לניאדו .
יוזמה להקת סקפינו, ניהול אמנותי חיים עבוד, הפקה -תיאטרון הסמטה, בחסות המכון האיטלקי-ת"א.
2016
בשנה זו האירועים צוינו במשך יומיים. לכבוד אירועי היום הגיע לארץ פאבריציו פלאדין מאיטליה- שחקן, במאי,מוזיקאי, מחזאי ויוצר מסכות. פבריציו נחשב אמני הקומדיה דל'ארטה העכשוויים המובילים בעולם והעביר כאן כיתת אמן לשחקנים.ות שהתארחה במרכז לתיאטרון בובות בחולון והצגת קומדיה דל'ארטה בשם "The exhausting affaires of Love" ה מאת, בבימוי ובביצוע פבריציו פלאדין והשחקנית ג'ואנה סאראיבה. כמו כן התארחה תערוכת איורים 'ארלקינו וחברים' באדיבות אגודת המאיירים בישראל, ' הטוב ,הרע והמכוער' מחווה לאניו מוריקונה- מוזיקאי הקולנוע האגדי שהלך לעולמו בשנה זו, מופע חי עם שלומי גולדברג ולהקתו וכמובן-הקמצן לאן? של להקת סקפינו.
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2017
בשנה זו ציינו 300 (!!!) הצגות לקמצן לאן? ולכבוד ההצגה החגיגית התארח גבי עמרני בסצנות שנכתבו במיוחד עבור הערב. את הערב פתח פרופ' יורם בוקר עם הרצגה על הקומדיה דל'ארטה וכמובן קבלת פנים בסגנון איטלקי במעמד ראש המכון האיטלקי -ת"א.
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2018
האירועים לציון היום נפרשו במשך כשבוע מצפון עד דרום-בית גבריאל על הכנרת, תיאטרון הסמטה בת"א, מרכז תיאטרון בובות בחולון ובי"ס למשחק גודמן בב"ש. בשנה זו התארחה אמנית הקומדיה דל'ארטה המובילה בעולם – Cristina Coltelli. הפעילות בתיאטרון הסמטה כללה מלבד קבלת הפנים המסורתית במעמד ראש המכון האיטלקי-ת"א את ההצגה 'הסודות של ארלקינו' מאת ובהשתתפות קריסטינה קולטלי ומרצ'לה קולאיאני. בתיאטרון הסמטה התקיימה גם פעילות בוקר לכל המשפחה שכללה את ההצגה 'ההם מהצד השני' של להקת סקפינו, סדנת משחק עם מסכות לילדים וסדנת יצירת מסכות. כריסטינה העבירה סדנאות- סדנת אינטנסיב של 4 ימים במרכז לתיאטרון בובות בחולון לשחקנים.יות ואמני.ות במה וכן סדנת יום לסטודנטים בגודמן-בי"ס למשחק בב"ש. כריסטינה הופיעה עם הצגה גם בבית גבריאל ובמרכז הפרינג' ב"ש.
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2019
בשנה זו התארח אמן ומורה לקומדיה דל'ארטה מהמובילים בעולם -פאביו מנגוליני. עם הצגת היחיד שלו 'הלאצו של הזבוב'. פאביו הופיע בבית גבריאל, תיאטרון 'הסטודיו' בחיפה וכמובן בתיאטרון הסמטה כולל קבלת הפנים המסורתית במעמד ראש המכון האיטלקי -ת"א.
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א וחיפה ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2020
בשנה זו אירחנו את מעצב המסכות ושחקן הקומדיה דל'ארטה קרלו דה לה קוסטה. קרלו העביר סדנאות ליצירת מסכות במרכז לתיאטרון בובות בחולון, בבי"ס לאמנות המופע של תיאטרון הקוקיה בראש פינה. כמו כן העביר סדנת משחק בזיגוטה- מרכז קלור בכפר בלום. האירוע המרכזי בתיאטרון הסמטה כלל מלבד קבלת הפנים המסורתית, הרצאה של קרלו והצגת בכורה עולמית של 'כבוד של שר' הפקה חדשה מבית היוצר של להקת סקפינו.
2021
הקורונה השביתה את אירועי התרבות והתכנסויות בכלל בארץ ובעולם כולו ולכן לכבוד יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי 2021 שלושה אומני קומדיה דל 'ארטה מובילים בארצם (כריסטינה קולטלי-איטליה, דידי הופקינס- בריטניה, חיים עבוד-ישראל) החליטו לנצל את המצב ולקבץ תחת במת זום אחת נבחרת על (סופר גרופ)של אמני קומדיה דל'ארטה מאיטליה, בריטניה וישראל למופע בינלאומי חי הכולל דיאלוגים ומונולוגים העוסקים במגיפות ובתרופות דרך עדשת הקומדיה דל'ארטה.
המופע הועבר מתיאטרון הסמטה בשידור חי ובביצוע 15 שחקנים איטלקיים, בריטיים וישראלים, בליווי של מוזיקה מסורתית איטלקית בביצוע חי של מוזיקאי מאיטליה. פנטלונה, המנחה יצר אינטראקציה עם חיה הקהל והעביר את הזרקור מסצנה לסצנה ומארץ לארץ.
משחק: איטליה-Chiara Daana, Enrico Bonavera, Alessio Sapienza Fabio Mangolini, Nando Brusco Muscian , Cristina Colltelli
בריטניה- Didi Hopkins, Oliver Crik, Sarah Ratheram, Howard Gayton, Lee White
ישראל-גילי עברי, לילך צור, אמיר לביא, ברק גונן, אורית פרס
בימוי- חיים עבוד
ניהול אמנותי:איטליה – קריסטינה קולטלי בריטניה- דידי הופקינס ישראל-חיים עבוד
אירועי היום בישראל בהפקת להקת סקפינו, בשת"פ עם המכון האיטלקי לתרבות-ת"א ובניהולו האומנותי של חיים עבוד.
2022
גם בשנה זו הקורונה לא אפשרה התכנסויות וחגיגיות ולאור המצב ולציון היום יזמה להקת סקפינו הפקת תכנית ראיונות מצולמת היתולית לציון יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי. יצירת התכנית היא פרי שיתוף פעולה של להקת סקפינו עם אמנית הקומדיה דל'ארטה האיטלקית כריסטינה קולטלי. מהאולפן בתל אביב שהוקם במיוחד לכבוד יום הקומדיה דל׳ארטה הבינלאומי, הוזמנו שלל מומחים בתחומם-פנטלונה, ארלקינו,קפיטנו, הנאהבים וכמובן דוטורה וביחד דנו וניסו להבין האם נכון וראוי לחגוג את יום הקומדיה דל׳ארטה אונליין???
יצירה -כריסטינה קולטלי ולהקת סקפינו, הפקה- איטליה: כרסטינה קולטלי, ישראל: להקת סקפינו, בימוי וניהול אמנותי: חיים עבוד, משחק: כריסטינה קולטלי, ברק גונן, חיים עבוד, אפרת כהן, צילום, עריכה ומעטפת עיצובית – נמרוד צין, תכנון וביצוע ממשק טכני ושיווק דיגיטלי: נתן סקופ
שידור הבכורה עלה בפייסבוק, יו-טיוב ואתרים נוספים.
הפקה עצמאית של להקת סקפינו
2023
בשנה זו חזרנו לאולמות וחגיגות היום צוינו במשך 3 ימים בשלושה מוקדים:
בבאר שבע-כיתת אמן לסטודנטים בגודמן, בי"ס גבוה למשחק, בתיאטרון הסטודיו בחיפה-הצגה חגיגית לציון 12 שנים ל'הקמצן לאן?' ולקינוח שבת בבוקר מלא פעילות לכל המשפחה בתיאטרון עוטף הנגב, מ.א. אשכול. היום כלל 2 הצגות של להקת סקפינו -'כמה שמיים בשמיים' ו 'ההם מהצד השני', מתחם יצירת מסכות לכל המשפחה בהנחיית עינת סנדרוביץ- מעצבת המסכות של להקת סקפינו, וסדנת משחק עם מסכות קומדיה דל'ארטה בהנחיית הילה גונן, שחקנית להקת סקפינו.
לתמונות נוספות
הפקה וניהול אמנותי-חיים עבוד ולהקת סקפינו בשיתוף עם תיאטרון עוטף הנגב.
הדמויות
זאני Zanni
סטטוס: משרת בדר"כ סבל עצלן, גס הליכות ורעב ללחם. אחד משתי הדמויות המוקדמות בקומדיה דל'ארטה (השניה היתה 'מניפיקו' הסוחר הוונציאני ממנו התפתח פנטלונה). עם התפתחות הז'אנר הפך לשם גנרי לכל דמויות המשרתים שהתחלקו לזאני ראשון first zanni הפיקח והממולח שמקורו 'העבד הזומם' מהקומדיה הקלאסית והזאני השני second zanni התמים ורפה השכל- העבד מלחך הפנכה מהקומדיה הקלאסית.
בגד: בגדים רחבים בגוון בהיר ומלוכלך (במקור שקי קמח שנתפרו לכדי בגד) , כובע מרופט רחב תיתורת וחבל כחגורה עליה לעיתים היה תלוי תיק שחור או כף מעץ.
מקור הדמות: עיר התחתית של ברגמו. ממנה הגיעו בני המעמד הנמוך- סבלים, פועלים ומקצועות השייכים למעמד זה.
מאפיינים פיזיים: למרות שהדמות מעוצבת ככבדה (סבל או עובד כפיים) הוא יכול להיות קל תנועה במיוחד במנוסה
מסכה: בדר"כ בגוון כהה, מצח נמוך, אף מאורך ונשרי, גבות מורמות הפותחות את המבע אך העיניים עצמן קטנות ועגולות.
אביזר: כף מעץ או תיק התלוי על חגורתו
עמידה: מרכז כבידה נמוך-ברכיים כפופות במנח א-סימטרי , רגל בסיס עליה רוב המשקל והרגל השניה פשוטה מעט באלכסון. גב כפוף. ידיים עם מרפקים כפופים למעין אחיזת שקיות כבדות. גם בעמידה הרגליים דינמיות ותכופות מחליפות משקל מרגל לרגל. ראש דינמי מאוד כמעין ציפור. כשישן בעמידה, רגל אחת מורמת לגובה אגן עם ברך ישרה. ראש נע מעלה ומטה בהתאם להחירות הקולניות שלו
הליכה: צעדים מצד לצד כשהמרפקים כפופים מעט והידיים פשוטות קדימה, אף מוביל וראש הנע מצד לצד בהתאם לרגל המובילה את הצעד. כשבורח הצעדים מהירים, יד מול רגל נגדית. הרגליים מובילות את התנועה כששאר הגוף מוטה טיפה לאחור.
דיבור: מהיר וחד בשפה מחוספסת ועממית.
חיה: פרד.
מערכות יחסים: משרת של פנטלון, לעיתים גם של קפיטנו.
יחס לקהל: דיבור ישיר אליו. הקהל שותף מלא בכל המחשבות/מצוקות/שמחות של זאני.
מאפייני דמות: איטי מחשבה ורעב תמידית. עצלן ויכול להירדם בעמידה. התנסחות קלוקלת וחוסר ההבנה שלו את הוראותיו של אדונו מביא להנעת סיטואציות קומיות. כאמור עם התפתחות הדמות לשני משרתים הזאני הראשון היה פיקח ובעל תחבולות והזאני השני תמים ורפה שכל.
לאצי:
- הזבוב. הלאצו הקלאסי של ארלקינו בו הוא מנסה לתפוס זבוב ע"מ להכין ממנו ארוחת מלכים.
- מונולוג המלווה בפנטומימה קומית והמתאר את רעבו הגדול ומה היה מוכן לאכול בפנטזיה. המונולוג מסתיים בדר"כ בבכי כשהוא מבין שהוא אכל אויר.
- התחפשויות לנשים או לרופאים/רוקחים.
- תרגילי אקרובטיקה שונים.
ארלקינו Arlecchino
סטטוס: משרת. בתחילת הדרך תמים ורפה שכל עם התפתחות הז'אנר ובעיקר בצרפת הפך לפיקח ובעל תחבולות, מעין ליצן ערמומי.
בגד: בתחילה היה מאופיין בבגדים רחבים בגוון בהיר ומלוכלך עם טלאים בצבעים שונים וחגורה עליה היה מונח הסלפסטיק. עם התפתחות הדמות בעיקר בצרפת התבססה תלבושת המעוינים הקלאסית שהיתה צמודה יותר לגוף השחקן והבליטה את התנועה ושפת הגוף של הדמות ואת הפנטומימה בה הדמות עושה שימוש תכוף.
מקור הדמות: עיר התחתית של ברגמו. ממנה הגיעו בני המעמד הנמוך- סבלים, פועלים ומקצועות השייכים למעמד זה.
מאפיינים פיזיים: קל תנועה, קופצני וזריז עם יכולות אקרובטיות.
מסכה: בדר"כ בגוון כהה, מצח נמוך, עצמות לחיים גבוהות, גבות מורמות הפותחות את המבע, אף קטן וסולד. בליטה קטנה, מעין פלולה, בצד המצח.
אביזר: סלפסטיק– 2 מוטות עץ דקות המופרדות בידית ויוצרות צליל של מכה/סטירה ברגע שמכים בו. זהו האביזר שנתן את שמו לז'אנר הסלפסטיק הנפוץ על הבמות ובמסכים.
עמידה: רגליים במנח א-סימטרי , רגל בסיס עליה רוב המשקל והרגל השניה פשוטה מעט באלכסון. חזה פתוח ומוביל. ידיים עם מרפקים כפופים לאחיזת כפות הידיים בקידמת החגורה או משני צידי המותן. גם בעמידה הרגליים דינמיות ותכופות מחליפות משקל מרגל לרגל.
הליכה: מהירה בצעדים-דילוגים קטנים וקלים, חזה מוביל וראש הנע מצד לצד בהתאם לרגל המובילה את הצעד. יכולה להיות איטית ומסוגננת כשמנסה להחריש את צעדיו.
דיבור: מהיר וחד בשפה פשוטה ועממית. יכול לסגל לעצמו שפה גבוהה יותר אך משובשת בהתאם לתחבולה אותה הוא זומם.
חיה: חתול וקוף.
מערכות יחסים: משרת של פנטלון או של אחד/ת הנאהבים/ות. לעיתים יכול להיות גם משרת לקפיטנו. מחזר אחר קולומבינה.
יחס לקהל: דיבור ישיר אליו. הקהל שותף מלא בכל המחשבות/מצוקות/שמחות/מזימות של ארלקינו.
מאפייני דמות: טוב לב ורעב. תמיד בעד האהבה וכיכר לחם חמה. לעיתים מתוך חוסר הבנה והתנסחות קלוקלת מגיע לתובנות מבריקות וחתרניות. חוסר ההבנה שלו את הוראותיו של אדונו מביא להנעת סיטואציות קומיות. כאמור עם התפתחות הדמות בצרפת לפיקח ובעל תחבולות ועל אף מעמדו כמשרת הוא יודע לתמרן את מעסיקיו ולהשיג את מטרתו. יש בו שילוב של פשטות עממית, גסות וחספוס ביחד עם שנינות, לבביות וחן. הוא מחזר אחר שותפתו לתחבולות, קולומבינה וכאמור תמיד רעב.
לאצי:
- הזבוב. הלאצו הקלאסי של ארלקינו בו הוא מנסה לתפוס זבוב ע"מ להכין ממנו ארוחת מלכים.
- מונולוג המלווה בפנטומימה קומית והמתאר את רעבו הגדול ומה היה מוכן לאכול בפנטזיה. המונולוג מסתיים בדר"כ בבכי כשהוא מבין שהוא אכל אויר.
- התחפשויות לנשים או לרופאים/רוקחים.
- תרגילי אקרובטיקה שונים.
דוטורה – Dottore
סטטוס: דוקטור להכל. מתהדר בתארים אקדמאים רבים, אך ללא ידע אמיתי בנושאים אלו. ראש משפחה, יכול להיות רווק מזדקן/ אלמן (ואם הוא נשוי אז מקורנן, יכול להיות אבא של אחד הנאהבים. בד"כ נלווה אליו אסיסטנט/רוקח שמבצע את הוראותי.ו ההזויות.
בגד: גלימה שחורה, צווארון גדול, יכול להיות כובע אקדמיה שטוח או כובע רופאים תקופתי.
מקור הדמות: בולוניה. מרכז האקדמיה באיטליה.
מאפיינים פיזיים: שמן, גדול, מדושן עונג.
מסכה: מכסה את האף והמצח בלבד. (על מנת להגדיל את אפקט דישון העונג, שיראו לחיים אדומות מאלכוהול/ שומן). יש סברות שהמסכה התפתחה ממשקפיים כסמל סטטוס אקדמי.
אביזר: ספר/ מטפחת לבנה.
עמידה: משקל לאחור, בטן מובילה. ג'סטות מרובות וגדולות בידיים.
הליכה: מהירה בצעדים קטנים, יכולה להיות איטית כאשר הוא חושב/מרצה. ראש נע בתנועות סטקטו מהירות (ציפור)
דיבור: שפה אקדמאית גבוהה, מתובלת בלטינית/אנגלית מג'וברשת. פגם דיבור – ש' שורקת וכו'.
חיה: חזיר.
מערכות יחסים: שכן/חבר/אויב של פנטלון, בדר"כ אדון של ארלקינו ולעיתים הורה של אחד הנאהבים.
יחס לקהל: רק כאשר מרצה או מתגאה בהישגיו האקדמאים.
מאפייני דמות: מתמחה בכל. מילולי מאוד. אכלן. מבוגר. מלא שביעות רצון עצמית. חמדן. המונולוגים שלו ארוכים ומפותלים המשעממים את שאר הדמויות עד הידמות בעמידה. בלון מלא באויר. לא יכול להשלים משפט ללא תיבול לטינית.
לאצי:
- משכנע מישהו בריא שהוא חולה.
- מבצע דיאגנוזות לכל המשתתפים תוך כדי דיאלוג איתם.
- בזמן טיפולים רפואיים אינו מלכלך ידיו והעוזר שלו עושה הכל (פחד מדם וכו)
- מצטט מחקרים מדעיים.
- מתאר את הברור מאליו כהמצאה חדשה שלו.
- כלי הטיפול שלו יהיו לרוב מפחידים או מצחיקים, מוקצניים.
לליו – Lélio
סטטוס: מאוהב. בד"כ בן חסות/ בן ביולוגי של פנטלון או דוטורה. מהמעמד גבוה. רקע בלימודים גבוהים.
מאפייני הדמות: גנדרן. מפונק. עדין נפש. דרמטי. רגשני. כשסוף סוף נפגש עם מושא אהבתו, לשונו כבולה והוא נעזר במשרתים כדי לתקשר עם איתה. בטוח שהכל סובב סביבו. (במובן זה- אנוכי) אין בו רוע/ חוסר יושר. תמים. ישיר. מלא תשוקה. חולמני. פיוטי. לעיתים חי בעולם משל עצמו.
ברוב המחזות דמויות הנאהבים קריטיות לעלילה מכיוון שהכל קורה בגלל ההתנגדות לסיפור האהבה של הזוג ובשל השאיפה לממשו.
בגד: מגונדר/מוקפד על פי צו האופנה האחרונה. לעיתים בגדים בצבעים נשיים. מקור הדמות: המעמד האריסטוקרטי ברנסאס נהגו לצפות בהצגות שהתבססו על טקסטים קלאסיים מהתקופה הרומית והוצגו ע"י סטודנטים חובבי משחק.
מאפיינים פיזיים: צעיר, אלגנטי, עדין, (רקדן בלט על גבול הנשי), מצודד.
מסכה: על מנת להפחית את רמת הגרוטקסטיות של הדמות ולקרב אותה לשלמות פיזית קלאסית שיחקו הנאהבים ללא מסכות, מהרגע בו נשים הורשו לשחק. עד תקופה, כאשר את התפקידים הנשים שיחקו גברים, הנאהבים חבשו מסכות. (על מנת ליצור אחידות בין הנאהב והנאהבת) מסכה זו הייתה מעודנת והכי קרובה להגדרת היפה בתקופה הקלאסית. (קרוב למסכה הנייטרלית של היום). ברגע שירדו המסכות, הן הוחלפו באיפור כבד.
אביזר: מטפחת/פרח/מראה/ספר שירה.
עמידה: מינימום מגע עם האדמה. בד"כ כל משקל הגוף על רגל אחת, כשהשנייה מתוחה בפוינט. חזה מוביל. ראש למעלה. (הראש בכוכבים) ידיים לעולם לא במצב סימטרי. פוזיציות בלט.
הליכה: קלה, על קצות האצבעות. ידיים לצדדים כמו כנפיים. יד אחת מורה לכיוון התנועה. הליכה בלטית נשית.תנועות מוגזמות. בכל פעם שהוא לא בתנועה, הוא עומד במצב של פסל הביע את מצבו הריגשי.
דיבור: שפה גבוהה. שימוש במטאפורות רבות ודימויים. משפטים מוסיקליים/מחורזים.
חיה: פרפר.
מערכות יחסים:מאוהב בעצמו לאחר מכן מאוהב בתחושה של להיות מאוהב.
ולבסוף, מאוהב בת הזוג. כאשר הוא נפגש עם אהובתו, לעיתים מתקשה בתקשורת מההתרגשות. ר אדון למשרת שעוזר לו. הנאהבים כנועים להוריהם החוסמים, אך יחד עם זאת, פונים לעזרת המשרתים שלהם שעוזרים להם ליצור קשר עם אהובתו/ מפגש בין השניים.
יחס לקהל: מודע לקיום הקהל, ולעובדה שצופים בו. לעיתים פונה ישירות לקהל כאשר מתאר אהובתו או משתמש בקהל כמתווך כאשר מתבייש לאמר את דברי אהבתו בנוכחותה.
לאצי:
- מונולוג רגשני לתיאור אהבתם. היכול לרגש אותו עד כדי עילפון. מזמורים פיוטיים מלאים בדימויים המתארים את אהבתם.
- כתגובה למחמאות על הבגד (לדוגמא), הוא מוסיף עוד מחמאות נוספות בעניין.
- ברגע שמגיעה הפגישה המיוחלת עם אהובתו הוא נלחץ ובורח.
איזבלה – Isabella
איזבלה
סטטוס:מאוהבת. בד"כ בת חסות/ בן ביולוגי של פנטלון או דוטורה. מהמעמד גבוה. רקע בלימודים גבוהים.
מאפייני הדמות: גנדרנית ומפונקת. עדינת נפש. דרמטית ורגשנית כשסוף סוף נפגשת עם מושא אהבתה, לשונה כבולה והיא נעזרת במשרתים כדי לתקשר עם איתה. בטוחה שהכול סובב סביבו. (במובן זה- אנוכית) אין בה רוע/ חוסר יושר. תמימה. מלאת תשוקה. חולמנית. פיוטית. לעיתים חיה בעולם משל עצמה. ביחס ללליו, היא יותר רגשנית, מלאת תשוקה, ואנרגטית.
ברוב המחזות דמויות הנאהבים קריטיות לעלילה מכיוון שהכל קורה בגלל ההתנגדות לסיפור האהבה של הזוג ובשל השאיפה לממשו.
בגד: שמלות מלמלה קלאסיות בסגנון הרנסאנס/מגונדרת ומוקפדת על פי צו האופנה האחרונה. עונדת שרשראות פנינים/זהב.
מקור הדמות: המעמד האריסטוקרטי ברנסנבס נהגו לצפות בהצגות שהתבססו על טקטסים קלאסים מהתקופה הרומית והוצגו ע"י סטודנטים חובבי משחק. איזבלה אנדריאני מלהקת הקומדיה דלארטה הידועה בשם ג'לוסי ונחשבה כשחקנית מחוננת מובילה בלהקה.
מאפיינם פיזיים: צעירה. מושכת
מסכה: כאשר שיחקו גברים, היו המסכות הכי מעודנות והכי קרובות להגדרת היפה בתקופה הקלאסית. (קרוב למסכה הנייטרלית של היום). כאשר נכנסו הנשים לתיאטרון-ללא מסכה. בתקופה מאוחרת יותר ישנן מסיכת סטטוס ונציאניות (מסכות עיניים עם נוצות)
אביזר: פרח/מטפחת/מניפה/מראה/ספר שירה.
עמידה: מינימום מגע עם האדמה. בד"כ כל משקל הגוף על רגל אחת, כשהשנייה מתוחה בפוינט. חזה מוביל. ראש למעלה. (הראש בכוכבים) ידיים לעולם לא במצב סימטרי.פוזיציות בלט.
הליכה: קלה, על קצות האצבעות. ידיים לצדדים כמו כנפיים. יד אחת מורה לכיוון התנועה. הליכה בלטית נשית.תנועות מוגזמות. בכל פעם שהיא לא בתנועה, היא עומדת במצב של פסל המביע את מצבה הרגשי.
דיבור: שפה גבוהה. שימוש במטאפורות רבות ודימויים. משפטים מוסיקליים/מחורזים.
חיה: פרפר/ ציפור שיר
מערכות יחסים: מאוהבת בעצמה לאחר מכן מאוהבת בתחושה של להיות מאוהבת ולבסוף, מאוהבת בן זוגה. כאשר היא נפגשת עם אהובה, לעיתים מתקשה בתקשורת מההתרגשות. בדר"כ גברת למשרתת (קולומבינה) הנאהבים כנועים להוריהם החוסמים, אך יחד עם זאת, פונים לעזרת המשרתים שלהם שעוזרים להם ליצור קשר עם אהובתו/ מפגש בין השניים.
יחס לקהל: מודעת לקיום הקהל, ולעובדה שצופים בו. אך אינו פונה ישירות לקהל. לעיתים פונה ישירות לקהל כאשר מתארת אהובה או משתמשת בקהל כמתווך כאשר מתבייש לומר את דברי אהבתו בנוכחותה.
לאצי:
- כאשר היא במצב ריגשי מתוח, יוצאת למונולוג ההתעלפוות.
- שינויים רגשניים דרמטים קיצוניים.
- נכנסת להיסטריה ומאבדת פורפורציות כשהיא לא מקבלת את מבוקשה.
חשוב: כל תפקידי הנשים התפתחו מאיזבלה. ויטוריה וקולומבינה, די דומות אך ביניהן יש הבדלים.
פנטלון – Pantalone
סטטוס: במעמד הגבוה. סוחר. מעסיק, הורה, אפוטרופוס, הכסף הרב שיש לו גורם לו לכוח שליטה על כל סובביו.
חיוניות לעלילה: לרוב, פנטלון הוא הדמות החוסמת. זה שיוצר את הקונפליקט להתפתחות העלילה-מתנגד לנישואי הזוג,
מאפייני דמות: רודף בצע, קמצן, ערמומי, נוירוטי, היפוכונדר, אשמאי זקן, נכנס במהירות למצבים רגשיים קיצוניים,
מקור: עיר הנמל והמסחר ונציה
בגד: בסיס אדום (צבעי דגל ונציה), הכולל מכנס צמוד למטה, (מכף רגל ועד ברך) מברך מתרחב. (מוסיף קומיות).אופציה לגלימה שחורה פתוחה. . בשלבים מאוחרים יותר, השתנו הצבעים, אך האדום לעולם נשאר. נעליים: נעלי גונדולה.
מאפיינים פיזיים: כפוף, שחוח, (אגן נמוך וקשת בגב מתוך הכנסת חזה). בדר"כ רזה ונמוך. אופציה לזקן תיש, המוסיפה לקווי המתאר החדים.
מסכה: מאורכת, אף מאונקל, לפעמים עם גבות, לעיתים רחוקות שפם. קמטי גיל.
אביזר: שק כסף (לעיתים תלוי על חגורה)/שעון כיס/ מטפחת.
עמידה: גב מעוגל. (גב של איש זקן) מתוך שמירה על הכסף שבכיסו. כפות רגליים: פוינטים ב- 45 מעלות פונות החוצה. כפות רגליים קרובות זו לזו. ברכיים פונות החוצה. ידיים דינמאיות ואקספרסיביות.
הליכה: צעדים קטנטנים ומהירים. תנועות ראש מהירות וחדות כציפור. קצוות הגוף (כפות ידיים, רגליים וראש) דינמיות. / הליכה עם ידיים מאחורי הגוף משולבות.
דיבור: טון גבוה ומאנפף. שפה גבוהה.
חיה: תרנגול הודו.
מערכות יחסים: מרושע למשרתים, צרות מוחין תאב שליטה על ילדיו, לעיתים מתחסד לדוטורה, תקיף לקפיטנו אך באותה מידה יכול ללכת שולל אחרי סיפורי גבורתו הדימיוניים . חרמן. מרייר על קולומבינה ועל המשרתות.
יחס לקהל: הקהל הוא פרנטר עבורו. שותף כמעט בלעדי לכל מחשבותיו, מזימותיו ורצונותיו.
לאצי:
- החיפושית.
- שני פנטלון נפגשים.
- כאבי שיניים.
פולצ'ינלה – Pulcinella
סטטוס: מהמעמד הנמוך יכול להיות גם בעל מקצוע. בא מנאפולי.
מאפייני הדמות: חקיין מחונן תכונה העוזרת לו בהחלפת זהויות לפי האינטרס שלו . טיפש שמתחזה לחכם והפוך. אלים, חיי אדם, לגביו, כקליפת השום. אוהב אוכל שתייה וסקס, לעולם לא יעבוד בשביל זה. ערמומי. תככן.
חיוניות לעלילה: לעיתים יכול להיות שליחו של הגורם החוסם (פנטלון/דוטורה), לעיתים מטעם עצמו (טרטיף ) לעיתים רחוקות לא חיוני להתפתחות העלילה אלא רק מספק אלמנטים ומעמדות קומיים.
בגד: גלימה לבנה ארוכה, כובע מוארך, בדרך כללל הבגד גדול עליו.
מקור הדמות: התפתחות של מלחך הפנכה, העבד הרומי.
מאפיינים פיזיים: גיבנת, הגורמת לכפיפות מסויימת של הגוף הנשען קדימה.
מסכה: אף רחב ומאונקל, קמטים על המצח.
אביזר: שקיק כסף/בקבוק/אלה
עמידה: משקל תמיד על הרגל אחת. (במטרה להיות מכון לתנועה כל הזמן). (גוף משתנה בהתאם לסיטואציה בה הוא נתון.
הליכה: צעדים קטנים היכולים להפוך בפתאומיות לגדולים ומהירים
דיבור: קול גבוה.
חיה: נחש.
לאצי:
- משווק עצמו כרופא, אך בטיפוליו מזיק למטופלים.
- מתחזה לעיוור'חירש/אילם כדי לקל נדבות.
ויטוריה – Vittoria
סטטוס:
מגיעה מעמד גבוה, אך בשל הנסיבות מעמדה יורד.
בגד:
שמלה פשוטה, צבעונית, מזכירה בגדים של צוענייה, או כמו של איזבלה.
מקור הדמות:
הקומדיה היורודיטה.
מאפיינים פיזיים:
יפה ומושכת. צעירה.
מסכה:
בדומה לנאהבים. אך פחות טהורה וזכה משל המאהבת, יותר למודת סבל.
איבזר:
בדומה לאיזבלה.
עמידה:
בדומה לאיזבלה.
הליכה:
בדומה לאיזבלה.
דיבור:
בדומה לאיבזלה
חיה:
בדומה לאיזבלה.
מערכות יחסים:
בדומה לאיזבלה.
חיוניות לעלילה: דמויות הנאהבים קריטיות לעלילה מכיוון שהכל קורה בגלל סיפור האהבה של הזוג ובשל השאיפה לממשו.
מאפייני הדמות:
דומה לאיזבלה, אך בנוסף היא מאפויינת בלמוידות הסבל שלה, ובעובדה שמעמד הונמך.
לאצי:
בדומה לאיזבלה.
קפיטנו – Capitano
הזר-בדר"כ לא תושב מקומי (במקור ספרדי) ושוכרים שרותיו לשמירה. השם ארוך מורכב משמות תואר רבים ומופרכים או משלל שמות משפחה הנאמרים ברצף ומהירות כשהשם האחרון מבוטא אחר כבוד ובהטעמה-" ..שמי הוא קפיטן פטריסיו בן מאוריציו סלבדור תיאודור חוזה המדינה הלא נכונה מגוואדלחרה השני! "
מתרברב במעשי גבורה ולעיתים בתחום הרומנטי – "..אני הוא גיבור הגיבורים, אמיץ האמיצים, עוקר הרים ומזיז נהרות, שובר לבבות של ים בנערות , מומחה לקונג-פו, קארטה וריקודים סלוניים!
החרב (מקל) חלק בלתי נפרד ממנו ולמעשה מהווה הרחבה של גופו- חזק וקשוח, עמידה 'שרירית'- כל פוזה היא פסל של גבורה ואומץ רוח.
טקסטים
כאן תוכלו להוריד ללא עלות טקסטים מלאים של המחזות מבית היוצר של להקת סקפינו!
- העלאת המחזות אינה מחייבת שימוש במסכות.
- כל ההצגות שלנו מבוצעות עם מסכות לפיכך המחזות כתובים כך שיתאפשר לשחקן.ית לגלם מספר דמויות. מכאן מספר השחקנים המשתנה בכל הצגה.
- השימוש בטקסטים למטרות לימוד וללא מטרת רווח.
כבוד של שר
סאטירה למבוגרים בסגנון הקומדיה דל'ארטה. המחזה 'כבוד של שר' נכתב בהשראת המחזה 'החייל הרברבן' של פלאוטוס והינו פארסה סאטירית שעיקר עניינה השלטון, משחקי כוח, אינטרסים ואגו הבאים לידי ביטוי בעלילה ובהתרחשויות הבימתיות כיאה למסורת הקומדיה דל'ארטה.
מחזה ברק גונן
תקציר אי-שם בקיסרות רומא השר לענייני מלחמה בעיתות שלום שואף להפוך לקיסר הבא. לצורך כך עליו להביא לעולם ילד בשנה הקרובה. משימה לא פשוטה כשמולו ניצבים עוזרו הממולח והתועלתן, בעל מלון תאוותן, שחקנית כושלת וזוג צעיר מעיר נחשלת. בימים טרופים אלה בהן אנו נחשפים לפארסות שילטוניות מכל עבר הצפייה בהצגה מעניקה הסתכלות רעננה על הקרקס המציאותי אותו כולנו חיים.
מספר שחקנים.יות 5-7 שחקנים.
האוצר של לליו
הצגה לילדים בסגנון הקומדיה דל'ארטה בהשראת סיפור עם איטלקי מהמאה ה 17, שכוכביה ארלקינו הפיקח, פנטלון הקמצן, טרטליה משרתו האיטי ולליו ואיזבלה המאוהבים.
מחזה ברק גונן
תקציר לליו, בחור עני שאביו לא הוריש לו כלום מלבד משרת רעב, ואיזבלה מאוהבים וחפצים להינשא .פנטלונה, אביה של איזבלה, המאוהב בכסף ובכבוד דוחה מכל וכל את השידוך המיועד,מגרש את לליו ומתכנן לביתו חתן שיהיה רם מעלה ואמיד- דוכס, נסיך או מלך עשיר. בכדי למנוע מפגש בין לליו לאיזבלה, מציב פנטלונה את טרטליה, משרתו העילג, בשמירה על ביתו. ארלקינו, הרוצה לעזור לאדונו האומלל, מתכנן תחבולה: לליו יתחפש לנסיך ארץ חו"ל (מדינה לא קיימת בחוץ לארץ), המחפש אישה להינשא לה ולהפכה לנסיכת ארץ חו"ל. פנטלונה בתיווכו של ארלקינו המחופש לנושא כליו של הנסיך, מתלהב מההזדמנות שנפלה בחלקו- כסף ומעמד אצולה של ממלכת ארץ חו"ל, מאשר את החתונה ואף מקבל בסיומה את תואר האצולה הנכסף.
מספר שחקנים.יות 4-5
ההם מהצד השני
הצגת ילדים בחרוזים בסגנון קומדיה דל'ארטה המשלבת הומור פיזי, קטעי ליצנות, פנטומימה ומוסיקה ומחזקת את האמירה 'אין להטיל באיש דופי מבלי לבחון את האופי'.
מחזה ברק גונן
תקציר בעיר 'אדומניה' הכל אדום ואין מקום לצבע אחר. אם כך, מה יעשה ראש העיר, הברון אדממנון, עם כל הכתמים שהחלו להופיע על גופו? מה תעשה בתו, אדמונלה, שהתאהבה בכחוליו מ'כחולניה' – העיר השנואה על האדומים? האם תושבי אדומניה יכירו באמת את 'ההם מהצד השני'?
מספר שחקנים.יות 5-6
הקמצן לאן?
קומדיה סאטירית לנוער ומבוגרים בסגנון הקומדיה דלארטה, ההצגה בוחנת את תפקיד התיאטרון בחיי התרבות של היום ואת יחס התיאטרון למסורתו ולקהלו. כל זאת תוך שימת דגש על הדיאלוג בין מולייר לסגנון הקומדיה דל'ארטה, ובין השפה והסגנון הקלאסי של המחזה המקורי לשפה המודרנית ולתרבות הישראלית העכשווית.
מחזה ברק גונן
תקציר "יש בעיה! ההצגה לא עובדת, חייבים לעשות שינויים!" כך מכריז המפיק והבמאי של להקת קומדיה דל'ארטה בעיצומה של החזרה הגנרלית, ערב בכורת הצגת 'הקמצן' מאת מולייר. מכאן מתחיל מאבק כוחות בין המפיק-במאי,המעוניין ליצור הצגה מסחרית ולהמנע מכישלון מסחרי נוסף לבין השחקן הראשי, המגלם את 'הקמצן', המנסה בכל כוחו לשמור על מסורת התיאטרון הקלאסי העשוי כהלכתו.
מספר שחקנים.יות 3-8
סיפור סינדרלה
הצגת ילדים בסגנון הקומדיה דל'ארטה- הומור פיזי, קטעי ליצנות, תיאטרון בובות ומוסיקה ומחזקת את האמירה 'עם כח רצון, דמיון ואמונה השמיים הם לא הגבול!
מחזה חיים עבוד ואביה אוחיון
תקציר להקת התיאטרון של גב’ פנטלונה מגיעה העירה כדי להציג את מעשיית ‘סינדרלה’. הבמה מוכנה, הקהל כבר באולם אך לפתע מתברר כי השחקנית הראשית המגלמת את סינדרלה – נעלמה. גברת פנטלונה הנואשת מחליטה לבטל את ההצגה. פועלי הבמה המסורים, קולומבינה ובאגטינו, מנסים לשנות את רוע הגזירה. הם מוצאים דרך לשלב כוחות ובעזרת הדימיון, כוח הרצון וקסמיה של ארלקינה הפיה.
מספר שחקנים.יות 3-6
רומיאו וג'ולייטה-גרסת ורונה
עיבוד קומי חופשי לגמרי למחזה 'רומיאו ויוליה' מאת שייקספיר. מחזה רב משתתפים מותאם במיוחד למגמות תיאטרון
מחזה ברק גונן
לחצו כאן להורדת הטקסט רומיאו וג'ולייטה גרסת ורונה
סרטונים ומאמרים מומלצים
בשנים בהם אנו לומדים ומלמדים נתקלנו לא מעט בתלמידים, סטודנטים ועמיתים למקצוע שהתעניינו בהרחבת הידע בתחום הפנטומימה, המסכות, הקומדיה דל'ארטה והתיאטרון הפיזי.
בעמוד זה תמצאו מאמרים שונים, סרטונים המקוטלגים לפי נושאים וכן עוד מספר קישורים מרחיבי דעת.
ביביליוגרפיה מובחרת
- מקרנבל לתיאטרון תבניות וכאוס בקומדיה דל'ארטה, אהובה בלקין
- הקומדיה דל'ארטה מארלקינו עד ימינו / יעקב משען מונטפיורי
- מאמר 'איזבלה', שי בר יעקב. אתר תיאטרון ב"ש.
- The Italian Comedy, Pierre Louis Duchartre
- Commedia Dell'Arte: An Actor's Handbook, John Rudlin
- The Comic Mask in the Commedia dell'Arte: Actor Training, Improvisation, and the Poetics of Survival, Antonio Fava
- Lazzi: The Comic Routines of the Commedia dell'Arte, Mel Gordon
וידאו
- ערוץ ה-YouTube להקת סקפינו (כולל הצגות עבר באורך מלא)
- ערוץ ה-YouTube של פרופ' יורם בוקר
- ערוץ ה- YouTube של Dr. chiara d'anna סרטוני הדרכה על הדמויות השונות
- Commedia dell'arte by Didi Hopkins
- משרתם של שני אדונים ההצגה המיתולוגית בבימויו של ג'יורג'יו סטרלר
- קפיטן פראקסה סרט מ-1990 בבימויו של אטורה סקולה.
- אטיין ד'קרו – אבי הפנטומימה המודרנית
- מרסל מרסו – נושא הבשורה ומאסטר המאסטרים. מרסו מדבר על הפנטומימה כאמנות מופע. קלאסיקות במה של מרסל:
- חשיבות המימיקה בפנטומימה – Edward Grigorian
- פנטומימה לבנה – MiMo Chispa
- תנועה בשילוב פנטומימה עכשווית – Tyson Eberly
- ליצנות מודרנית המשלבת פנטומימה – Patrick Sébastien
- פנטומימה עכשווית – Michel Courtemanche
- קומדיה דל'ארטה ופנטומימה – השילוב המנצח!